פיתוח תמונת עתיד בבתי ספר יסודיים המשרתים תלמידים מרקע של עוני והדרה

מה ילדה בכיתה ג' מדמיינת כשהיא חושבת על עתידה, ומאין היא כבר "יודעת" אילו מסלולים אינם מיועדים ל"אנשים כמוה"? מחקרים מלמדים שתפיסת העתיד מתעצבת מוקדם, ושילדים הגדלים בעוני והדרה נחשפים לעיתים למרחב צר יותר של מודלים, הזדמנויות ומסלולי חיים.
המסמך מבקש להבין כיצד בית הספר היסודי יכול להרחיב את גבולות האפשרי בעיני תלמידיו. התובנה המרכזית היא כי לב העבודה נמצא באופן שבו אנשי החינוך פוגשים את הילד, משקפים לו את חוזקותיו ומעניקים משמעות לחוויותיו, יום אחר יום ולכן המסמך מעמיד במרכזו את פיתוח מסוגלות הצוות לקידום תמונת העתיד של התלמידים.





רקע ומטרת המסמךרקע ומטרת המסמך

תמונת עתיד היא היכולת לדמיין את העתיד, לראות בו מרחב של אפשרויות ולהאמין שהן רלוונטיות גם עבורי. היכולת הזו קשורה כבר בהווה למוטיבציה, לבחירות ולהתנהגות, ועשויה להיות בעלת משמעות למוביליות חברתית. היא חשובה במיוחד לילדים הגדלים בעוני והדרה, שהחשיפה שלהם למודלים, להזדמנויות ולמסלולי חיים מגוונים עלולה להיות מצומצמת יותר.

מיזם מישרים ערך תהליך למידה שנשען על ספרות מחקרית, על מדריכים, על תוכניות התערבות מהארץ ומהעולם ועל שיחות עם נשות מקצוע. מטרתו הייתה לבחון כיצד אפשר לפתח תמונת עתיד בבתי ספר יסודיים המשרתים אוכלוסיות החיות בעוני והדרה. החומרים של ד"ר מירית חייבי-ברק שימשו עוגן מרכזי לתהליך. בתחילת הדרך הייתה הנחה שעיקר התרומה יהיה איתור פעילויות ומערכי שיעור. בהמשך התחדדה תובנה אחרת: השאלה המרכזית היא כיצד ליצור סביבה חינוכית שמרחיבה את תפיסת האפשרי של הילדים, וכיצד אנשי החינוך יכולים לתמוך בכך במפגש היומיומי עם התלמידים. תובנה זו היא נקודת המוצא של המסמך כולו.

המסגרת המושגית – מהי תמונת עתיד?המסגרת המושגית – מהי תמונת עתיד?

המונח "תמונת עתיד" רווח בשדה החינוכי בישראל, אך אין לו מקבילה מחקרית אחת, מוגדרת ומוסכמת. המסמך אינו מבקש להכריע בין ההמשגות השונות או להציע הגדרה חדשה. הוא מתמקד בשני מושגים מחקריים שנמצאו רלוונטיים במיוחד לגיל בית הספר היסודי, אוריינטציית עתיד ועצמי אפשרי. המונח "תמונת עתיד" ממשיך לשמש כמונח המארגן של המסמך ושל העבודה היישומית.


אוריינטציית עתיד

אוריינטציית עתיד היא מושג רב-ממדי שמתאר כיצד אנשים חושבים על עתידם ומתארגנים לקראתו. הוא כולל רכיבים קוגניטיביים, רגשיים, מוטיבציוניים והתנהגותיים: החשיבות שהאדם מייחס לעתיד, התקוות והחששות שלו, אמונתו ביכולתו להשפיע, המטרות שהוא מציב והפעולות שהוא נוקט בהווה. הרכיבים קשורים זה לזה. תפיסת העתיד מניעה מוטיבציה, המוטיבציה מתורגמת להתנהגות, וההתנסויות שנצברות מעצבות מחדש את תפיסת העתיד. מחקרים קושרים אוריינטציית עתיד מפותחת להצלחה אקדמית, לחוסן רגשי ולהתמודדות טובה יותר עם אתגרים. חלק מההסבר לכך הוא הקשר שלה לפעלנות (agency), כלומר לתפיסת האדם את עצמו כמי שמסוגל להשפיע על חייו ולא רק להגיב לנסיבותיהם (Bandura, 2001).


עצמי אפשרי (possible selves)

הייצוג המנטלי של מי שהאדם עשוי להיות בעתיד, כולל מי שהוא רוצה להיות, מי שהוא סבור שיוכל להיות באופן ריאלי ומי שהוא חושש להפוך אליו (Markus & Nurius, 1986). הייצוגים האלה נשענים על תפיסת העצמי בהווה ומחברים אותה לעתיד. הייצוגים האלה נשענים על תפיסת העצמי בהווה ומחברים אותה לעתיד. לדוגמה, "אני אוהב לבנות ולצייר" מתחבר ל"אני יכול להיות אדריכל". לכן יש להם תפקיד כפול: הם מסגרת לפירוש חוויות ההווה, והם מצפן שמכוון שאיפות ומאמצים.
תיאוריית המוטיבציה מבוססת-הזהות (IBM) של דפנה אויסרמן מסבירה מתי עצמי אפשרי אכן מניע לפעולה. לפי התיאוריה, עתיד מדומיין יוביל לפעולה בהווה רק אם הוא נתפס כמתאים לזהותו של האדם ולעולם שאליו הוא שייך. אנשים נוטים לבחור במסלולים שנתפסים כרלוונטיים ל"מי שאני" ולהימנע ממסלולים שנתפסים כ"לא לאנשים כמוני". ההתאמה לזהות משפיעה גם על האופן שבו מתפרש קושי. כשהפעולה נתפסת כמתאימה לזהות, הקושי נחווה כחלק טבעי מהדרך. כשהיא אינה נתפסת כך, הקושי מתפרש כהוכחה ש"זה לא בשבילי" ועלול להוביל לוויתור. הפרק מסתיים בשאלה מאין מגיעה הידיעה של ילד אילו תחומים "שייכים לאנשים כמוהו".


תפיסת העתיד של ילדים הגדלים בסביבה של עוני והדרהתפיסת העתיד של ילדים הגדלים בסביבה של עוני והדרה

אוריינטציית העתיד והעצמי האפשרי אינם מתפתחים בחלל ריק. הם מתעצבים מתוך ההקשרים המשפחתיים, החינוכיים, החברתיים והתרבותיים שבהם הילד גדל, ובמפגש עם דמויות משמעותיות כמו הורים, מורים ובני גילו. מהדמויות האלה הילד לומד, במודע ושלא במודע, על חלומות אפשריים, על מודלים לחיקוי ועל דרכים לתכנן עתיד.


היכולת לשאוף

אפאדוראי (Appadurai, 2004) מתאר זאת באמצעות המושג היכולת לשאוף (capacity to aspire). לפיו זו אינה תכונה אישית בלבד, אלא יכולת חברתית ותרבותית שמתפתחת מתוך חשיפה למסלולי חיים, למודלים לחיקוי ולמגוון האפשרויות הקיימות. כשהחשיפה מוגבלת, מצטמצם גם מרחב השאיפות שילדים מסוגלים לדמיין לעצמם. מכאן שמה שנראה כמו תכונה פסיכולוגית של הפרט הוא במידה רבה ביטוי של אי-השוויון החברתי עצמו.


הפערים ניכרים כבר בגיל היסודי. ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך נחשפים לפחות מידע על עולם המקצועות ונשענים יותר על סטריאוטיפים (Chen et al., 2025). הם גם מתקשים לתרגם שאיפות לדרך פעולה, בבריטניה (Forrester et al., 2024) וגם בישראל (קושר וגרוס-מנוס, 2025). הפערים נמשכים בגיל ההתבגרות. אצל בני נוער בבתי ספר מקצועיים בישראל נמצאו תיאורי עתיד עמומים והיעדר כמעט מוחלט של שיח על העתיד עם מבוגרים (Eini et al., 2024).

מכאן עולה שתפיסת העתיד אינה רק תוצאה של אי-שוויון חברתי. היא עשויה להיות גם אחד המנגנונים שמשמרים אותו. עם זאת, ציפיות גבוהות לעתיד מנבאות התקדמות לימודית גם כשמשווים בין תלמידים מרקע דומה (Burger, 2023). המסקנה המרכזית של הפרק היא שקיומן של הזדמנויות אינו מספיק. הילד צריך גם להבין שהן פתוחות עבורו.

מה ניתן ללמוד ממחקרי התערבות בגיל בית הספר היסודי?מה ניתן ללמוד ממחקרי התערבות בגיל בית הספר היסודי?

כבר בגיל צעיר ילדים פוסלים אפשרויות שנתפסות כבלתי מתאימות להם, בתהליכים שנקראים תיחום ופשרה (Gottfredson, 2002):


תיחום ופשרה

תיחום - האדם שולל מקצועות ואפשרויות שהוא תופס כבלתי מתאימיםלו, בין היתר בעקבות הפנמה של נורמות וציפיות חברתיות.
פשרה - האדם מוותר על אפשרויות רצויות לטובת אפשרויות שנתפסות כנגישות או כמציאותיות יותר.

רוב מחקרי ההתערבות התמקדו במתבגרים, בגילים אלה ההתערבויות עוסקות בעיקר בהצבת מטרות, בקבלת החלטות ובחיזוק הקשר בין ההשקעה בלימודים בהווה לבין השגת יעדים בעתיד. המחקרים המעטים בגיל היסודי, מבריטניה ומסין, הראו שתכניות בית ספריות הובילו לשיפור בדימוי העצמי, בסקרנות כלפי אפשרויות ובתחושת המסוגלות. מכאן שבגיל היסודי מטרת ההתערבות אינה בחירת עתיד. המטרה היא להניח תשתית: להרחיב את היכולת לדמיין עתידים אפשריים, לחבר בין חוזקות בהווה לאפשרויות בעתיד ולטפח שפה לשיח על העתיד.

הצורך להתחיל מוקדם מקבל חיזוק גם מ"מפת הידע לקידום מוביליות חברתית-כלכלית" בישראל. המפה מסמנת את התקופה שמאמצע בית הספר היסודי ועד תחילת חטיבת הביניים כשלב חשוב לעיצוב שאיפות וציפיות תעסוקתיות. היא מדגישה חשיפה לאפשרויות מגוונות, מודלים לחיקוי, חקירה עצמית ודפוס חשיבה מתפתח (growth mindset) - דפוס חשיבה מתפתח פירושו ההבנה שיכולות מתפתחות באמצעות מאמץ, למידה ותרגול. הצורך בהתערבות מוקדמת נובע גם ממבנה מערכת החינוך בישראל. צמתי הבחירה הראשונים מופיעים כבר בחטיבת הביניים, ועבודה שמתחילה רק שם נעשית אחרי שחלק מהאפשרויות כבר הצטמצמו. ברוח זו פועלות בעולם תוכניות לחינוך לקריירה כבר בגיל היסודי. דוגמה בולטת היא תוכנית Primary Futures בבריטניה, שמפגישה תלמידים עם מתנדבים ממגוון עולמות תעסוקה ומוצגת על ידי ה-OECD כדוגמה לפעולה בגיל זה.

מפעילויות לעקרונות פעולהמפעילויות לעקרונות פעולה

בתהליך הלמידה נמצא מגוון רחב של חומרי הוראה זמינים, כמו כתיבת "מכתב לעצמי בעתיד", עבודה על דמיון העצמי האפשרי וחשיפה לעולמות תוכן ומקצועות. עם זאת, התחדדה תובנה מרכזית: הפעילויות עצמן אינן לב ההתערבות. ההשפעה שלהן תלויה בעיקר באופן שבו אנשי החינוך מלווים אותן ונותנים להן משמעות, ובאופן שבו הם מטמיעים את העקרונות בעבודה היומיומית. לפי ד"ר מירית חייבי-ברק, תמונת עתיד אינה אירוע נקודתי. היא נרקמת במרחב המתמשך שבין המורה לתלמיד, כשהמבוגר מסייע לילד לפרש חוויות, לזהות חוזקות ולהיחשף לעולמות חדשים.

לשם כך מוצגים 8 עקרונות פעולה:


עקרונות פעולה

  • להכיר בכך שנקודות הפתיחה אינן שוות, ושה"טבעי" אינו תמיד טבעי אלא תוצר של מבנים חברתיים, ובהם הון כלכלי, חברתי ותרבותי.
  • להיזהר מ"אכפתיות יתר" ומפטרונות. למשל משפה שממסגרת את הילד ואת משפחתו דרך החסכים שלהם, עמדה של "מציל" וציפיות נמוכות שמשמרות את אי-השוויון.
  • לשקף ולשיים חוזקות, ולהרחיב את ההתנסויות של הילדים - המבוגר מזהה ומשקף לילד חוזקות, נותן שם ליכולות ולמקצועות ומחבר ביניהם לבין אפשרויות עתידיות. המטרה היא שהילד יאמץ את השפה הזו בעצמו. לשם כך יש גם להרחיב את ההתנסויות של הילדים, שהן חומר הגלם לגילוי חוזקות חדשות.
  • לפתח הון רגשי - נועד להקנות לילד את היכולת "לדבר את עצמו", כלומר להסביר מי הוא, במה הוא טוב ומה הוא רוצה.
  • לחשוף את הילדים למודלים לחיקוי שמשפיעים במיוחד כשהם מגיעים מרקע דומה לזה של הילד. גם אנשי החינוך יכולים לשמש מודלים כאלה.
  • לטפח אוטונומיה, בחירה ושליטה - סיוע לילד לזהות את מרחב הבחירה הקיים גם בתוך מגבלות, וחיזוק המסוגלות שלו בלי ליצור תלות.
  • לשמור על מצוינות ולא לוותר על כך מתוך תפיסה שהיא פחות רלוונטית לתלמידים מרקע מוחלש.
  • לפעול מתוך אמונה וענווה - להאמין ביכולת הילד להתפתח, ובה בעת לנהוג בענווה ולהכיר בכך שאינם מעצבים את עתידו במקומו.


מבט כולל על העקרונות מלמד שלב ההתערבות הוא האופן שבו המבוגרים פוגשים את הילד ומתווכים את חוויותיו. העקרונות גם מחייבים מודעות לכך שמסרים יומיומיים, ובהם מסרים שנובעים מרצון להגן, עלולים לצמצם את תפיסת האפשרי של הילד.

המשמעות עבור צוותי החינוךהמשמעות עבור צוותי החינוך

אם התיווך הוא לב ההתערבות, המוקד הוא התפתחות מקצועית של הצוות ולא פיתוח חומרים. כדי שתלמידים ילמדו לזהות ולשיים את חוזקותיהם ולחשוב על עתידם באופן רחב, המורים עצמם צריכים לשלוט בשפה זו ולתחזק אותה לאורך זמן. גם הידע מתחום הלמידה החברתית-רגשית (SEL) מלמד שהתערבויות אפקטיביות נשענות על תהליך מתמשך של למידה, התנסות ורפלקציה. תהליך הלמידה וההתפתחות המקצועית של צוותי החינוך אינו מרכיב נלווה להתערבות, אלא תנאי מקדים ומרכזי להצלחתה.

תהליך ההתפתחות המקצועית צריך לגעת הן באנשי החינוך והן בסביבה הבית-ספרית:

עבודה אישית ורפלקטיבית

ברמה האישית, נדרשת התבוננות בסיפור החיים של אנשי החינוך: בציפיות שהופנו כלפיהם, באפשרויות שראו לפניהם ובחלומות שהם מחזיקים היום. ההתבוננות הזו היא בסיס לרתימתם כסוכני שינוי עבור תלמידיהם. היא דורשת גם החזקת מורכבות - מי שחווה מוביליות עלול להניח ש"אם אני הצלחתי, כולם יכולים", ולהתעלם מהבדלים בנסיבות ובחסמים. העבודה דורשת להרחיב את האפשרויות שהתלמידים רואים בלי להתעלם ממגבלות ממשיות. באותה מידה, נדרש מרחב שבו מורים יכולים להביא ספקות ותסכולים באופן גלוי, בלי לקבל אותם כמציאות נתונה ובלי לשפוט את המורים על עצם קיומם.




לסיום, הפרק מציג ארבעה אתגרים מרכזיים המשפיעים על היכולת לתרגם את תפיסת העתיד לעשייה בית-ספרית ממשית:

  1. תפיסות, ציפיות וסיפור החיים שאנשי החינוך מביאים עמם.
  2. צורך בתהליך מובנה לביסוס ידע, שפה ומיומנויות שיאפשר לאנשי החינוך לפעול לפי עקרונות ההתערבות בכל מפגש עם התלמידים -הן ברגעים הספונטניים והן בפעילויות הייעודיות.
  3. התרבות והאקלים הבית-ספרי - היכולת של אנשי החינוך לטפח אצל תלמידיהם בחירה, פעלנות ותחושת השפעה נשענת במידה רבה על המרחב שניתן להם עצמם.
  4. תנאי העבודה: עומס, מחסור במשאבים ותחלופת צוותים, שבולטים במיוחד בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות בעוני והדרה ופוגעים ברצף וברציפות התהליך.

צעדים לקידום הטמעת תפיסת תמונת עתיד בעבודת הצוותים החינוכייםצעדים לקידום הטמעת תפיסת תמונת עתיד בעבודת הצוותים החינוכיים

הפרק מציע שבעה צעדים מעשיים ליצירת התנאים ליישום עקרונות הפעולה. לכל צעד מוצגים רציונל, דוגמאות ליישום ותוצר מצופה.


צעדים לקידום הטמעת תפיסת תמונת עתיד

  • הובלת התהליך על ידי ההנהלה. לדוגמה: סדנה למנהלות עם מומחית ושיח בין מנהלות. התוצר: הנהלה שמחזיקה את התפיסה ומובילה אותה.
  • רתימת הצוות. לדוגמה: מפגש פתיחה, סדנה עם מומחית וחיבור הנושא לחזון בית הספר. התוצר: צוות שרואה בנושא חלק טבעי מהעשייה החינוכית.
  • פיתוח הידע והמיומנויות של הצוות. לדוגמה: מפגשי למידה, דף עקרונות, סימולציות של שיחות ולמידת עמיתים. התוצר: צוות שמצויד בשפה, בידע ובכלים.
  • תכנון משותף. לדוגמה: הגדרה משותפת של שכבות גיל ועוגנים בשגרה, והצבת יעדים ריאליים ומדורגים. התוצר: תוכנית פעולה מוסכמת ומותאמת לבית הספר.
  • מאגר רעיונות וחומרי הוראה. המאגר מרכז חומרים קיימים ומתאים אותם, ומתעדכן לאורך השנה. התוצר: מאגר כלים נגיש ומתעדכן.
  • חשיפת התלמידים לעולמות חדשים ולמודלים לחיקוי. לדוגמה: מפגשים עם אנשי מקצוע והורים, סיורים ושיתופי פעולה עם מוסדות. התוצר: הרחבת תפיסת האפשרי של התלמידים.
  • המשך ליווי ולמידה. לדוגמה: ישיבות צוות, איסוף משוב, מינוי בעלת תפקיד אחראית ופורום בין-בית-ספרי. התוצר: התערבות שמשתפרת על בסיס הניסיון המצטבר.